פטור נשים ממצוות

אחד הנושאים הבולטים שבו יש הבדל בין גברים לנשים ביהדות הוא נושא הפטור שיש לנשים מחלק מן המצוות. הנשים פטורות, על פי המשנה בקידושין, מ"מצות עשה שהזמן גמרא" ופטור זה נתפס על ידי נשים רבות (וגם על ידי גברים) כסימן לחוסר השוויון שבין נשים לגברים ביהדות. הנשים לא רק שאינן "נהנות" מן הפטור הזה, אלא שהן גם מרגישות שיש בדבר העדפה של הגברים ושהתורה "מחשיבה אותן פחות" ולכן היא פוטרת אותן מ"עול כבד מידי". מדוע באמת פוטרת התורה את הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן (ומיד נראה שנשים פטורות ממצוות נוספות)? מדוע שיהיה הבדל ברמת החיוב בין בני המינים השונים? ומה זה מלמד על היחס לנשים בתורה?

בתור שלב ראשון חשוב להגדיר את המצוות שנשים פטורות מהן, בעניין זה יש בלבול גדול ולדעתי גם טעות לא קטנה. לאחר שנגדיר את המצוות הללו נוכל לגשת, ביתר בטחה, לבירור הסיבות הפנימיות של פטור זה, ואולי (נאמר זאת כבר עכשיו!) לבירור החיוב של גברים במצוות אלו? כלומר, הרי ניתן להגדיר את השאלה משני צדדים, האם "גברים חייבים ביותר מצוות" או ש"נשים פטורות מחלקן"?

כפי שכבר אמרתי (בעצם, כתבתי, אבל סגנון הכתיבה שלי דומה מאוד לסגנון בו אני מדבר...) המקור לפטור הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמא הוא המשנה בקידושין. הגמרא שם דנה במשנה ולומדת כדלהלן (המשנה נמצאת בקידושין כט והגמרא בדף לג):
"כל מצות עשה שהזמן גרמא וכו'. ת"ר: איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא? סוכה, ולולב, שופר, וציצית,
ותפילין; ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא? מזוזה, מעקה, אבידה, ושילוח הקן..."

הראשונים במקום דנים בשאלה האם הגמרא הביאה את כל מצוות העשה שהזמן גרמן שנשים פטורות או שיש מצוות שהגמרא לא מנתה, והם מגיעים למסקנה שיש רק עוד מצווה אחת שלא הובאה בגמרא, והיא מצוות ראיה (המצווה להגיע לבית המקדש שלוש פעמים בשנה). עובדה זו היא עובדה מדהימה ! כל פטור הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, כל אותן מצוות מפורסמות שנשים אינן חייבות לשמור, הן שש מצוות בלבד: סוכה, לולב, שופר, ציצית, תפילין וראיה. ועוד, לגבי מצוות ציצית ותפילין יש מחלוקת בגמרא האם מדובר על מצוות עשה שהזמן גרמן. אומנם צריך להוסיף למצוות אלה את פטור הנשים מתלמוד תורה, פריה ורביה ופדיון הבן, אולם סך כל המצוות אינו עולה על עשר. נשים פטורות מעשר מצוות מתוך 613! נתון זה אומנם אינו יכול לגרוע מהצורך שלנו להבין את העניין אולם הוא מקטין מאוד את עוצמת השאלה, שכן יותר "הגיוני" להבין שיכול להיות שנשים תהיה פטורות מחלק קטן כל כך של המצוות.

כאשר אנו חושבים על פטור נשים ממצוות אנו בדרך כלל (גם אני, עד שבררתי את הסוגיה הזו לעומק) סבורים שישנם עשרות מצוות שנשים אינן חייבות לקיים ונדמה לנו שיש חייץ בלתי ניתן לגישור בין גברים לנשים בעניין זה, אולם כאשר מבינים שמדובר בתשע (פחות משני אחוזים) מצוות, הרי שאנו יכולים להתחיל ולהבין שלא מדובר בחייץ, אלא אולי בסיבה עמוקה הקשורה לגברים ונשים.

כעת מה שנותר הוא לנסות ולנתח את ההבדל עצמו, כאשר אני מקדים ואומר שמכאן ואילך מדובר על סברות פרטיות שלי ולאו דווקא על דברים המבוססים על דברים קדומים יותר. הגישה שבה אנסה לנקוט היא לנתח את המצוות שבהן מדובר, הדברים הקושרים אותן ואת הקשר בין העומק המשותף שלהן לאופי של בני שני המינים.

הביטוי "סוכה, לולב ושופר" מופיע בחז"ל מספר פעמים, ותמיד בהקשר אחד. חכמים מונים את הדוגמאות הללו כ"תשמישי מצווה", להבדיל מ"תשמישי קדושה". תשמישי קדושה הם חפצים ההופכים לקודש בעצמם, כגון: תפילין וספר תורה. חפצים אלו הופכים מחול (עור של בהמה) לקודש ומקבלים קדושה שאינה עוברת (ולכן הם צריכים גניזה כשהם מתבלים). לעומת זאת תשמישי מצווה הם חפצים המשמשים למצווה, אולם אינם מקבלים "קדושה" ממש, הם צורך כדי לקיים מצווה, אולם הם אינם מצווה בעצמם.

כעת, הדוגמאות הברורות ביותר שנוקטת הגמרא הם שלושת הדברים הללו: סוכה, לולב ושופר (מצוות ראיה הגמרא אינה מונה, ואילו לגבי ציצית ותפילין יש מחלוקת בין האמוראים), העובדה שהגמרא מונה דווקא את שלושת הדברים הללו מלמדת, לעניות דעתי, על הכיוון של המצוות הללו. מצוות אלו הן בעלות אופי מיוחד מאוד של שיתוף הכוחות בעולם לצורך קיום המצווה- הרוח (המצווה), החלק הגשמי (תשמישי המצווה עצמם) והזמן. כל ה"כוחות", או במילים אחרות כל המרכיבים שבונים את העולם, משתתפים במצווה. האדם לוקח דבר גשמי, בזמן מסויים והופך אותו למצווה. לא תמיד אפשר להפוך את החפץ למצווה, רק


בזמנים מסויימים הלולב נחשב כמצווה והסוכה "קדושה". להבדיל מ"תשמישי קדושה", הקדושה חלה על תשמישי המצווה רק בזמנים מאוד מסויימים. יום לפני או יום אחרי- אין שום משמעות לנטילת לולב או לישיבה בסוכה.
על פי ניתוח זה אני רוצה לטעון שהמשותף בין מצוות העשה שנשים פטורות מהן הוא הצורך בהגדרת הזמן כדי לקיים את המצווה. מדובר במצוות "עשה", מצוות המצריכות לקיחת חפץ מעשי והפיכתו לתשמיש מצווה, אולם בתנאי של זמן מסויים, כשאין טעם לנטילתו של החפץ בזמנים אחרים.

מניתוח האופי של נשים וגברים (באופן כללי, כמובן, אין לנו יכולת להקיף את כל הדוגמאות כולן) אנו יכולים ללמוד שיש הבדל מהותי בגישה לצד המעשי של העולם. בעוד שגברים מחלקים בדרך כלל בין הצד המעשי לצד התיאורטי, נשים פעמים רבות נוטות לנסות ולהגשים באופן מעשי יותר את הצד הרוחני של החיים. פעמים רבות בעל יכול לחזור מהעבודה ולטעון: "זהו, נמאס לי, מחר אני עוזב את העבודה הזו" או "מחר עוברים דירה, נמאס לי מהשכנים", וכאשר הוא טוען את הטענה הזו (שתיאורטית היא נכונה לגביו) הוא אינו מתכוון כלל לצד מעשי (מה, הוא השתגע לעזוב מחר את העבודה?). אולם לגבי האשה הדבר פעמים רבות הוא תדהמה גדולה: "ומה נעשה? ואיך נחיה בלי משכורת?" וכדומה. התרגום של הצד התיאורטי הוא ישיר יותר לעולם המעשה, וההשפעה של הצד הרוחני שבחיים על הצד המעשי היא גדולה יותר.
לתופעה זו פנים רבות: נשים מחפשות פעמים רבות את היופי הפנימי והחיצוני, לקשט וליפות דברים, בעוד שגברים יסתפקו בפונקציונאליות שלהם.
נשים לוקחות פעמים רבות תפקידים עם אחריות (כמו ניהול בית ספר לדוגמא, תשאלו מורים שעבדו אצל מנהלת) ברצינות גבוהה יותר מגברים, כי הגברים יכולים לחלק בין האידיאל לבין המעשה בעוד שנשים רוצות להגשים בעולם את השאיפות הרוחניות הגדולות. וכדומה ...

המרחק בין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי אצל נשים הוא קטן יותר מזה שאצל הגברים, והן פעמים רבות קושרות קשר רוחני, עמוק ונפשי במקום שגבר היה מסתפק בסממנים חיצוניים.

זו, לעניות דעתי, הסיבה לפטור הנשים מהמצוות שאותן מנינו למעלה. אחת המטרות של המצוות היא ללא ספק הצורך לחנך את האדם בקשר שבין העולם המעשי לעולם הרוחני. האדם נוטה לשקוע די בקלות בעולם הזה ולשכוח את העולם האמיתי, העולם שאחרי הדברים והעולם המהותי יותר שמניע את המציאות. חלק מתפקיד המצוות, פעמים רבות, הוא לעשות חזרה את הקשירה הזו, ללמד את האנושות את החשיבות של העולם העליון יותר והמהות הפנימית של העולם הזה. על ידי השימוש המשי שאנו עושים בעולם הזה, כדי לקיים את המצווה, אנו לומדים שכל דבר הוא בעצם עמוק יותר, קדוש יותר מכפי שהוא נראה כלפי- עד כדי כך שהוא יכול לשמש ולהפוך למצווה בעצמו. כך מלמדות אותנו המצוות על המבנה עמוק של העולם ועל הצד הפנימי של כל דבר בהוויה. הצורך הזה הוא לכל אדם, כי כולנו נוטים לשכוח את הצדדים האמיתיים (הפנימיים) של ההוויה כולה. אולם ברור שככל שהאדם מועד יותר לשקוע בעולם הזה, ולחשוב שהעולם הזה הוא המציאות כולה, ככל שהאדם מועד יותר לטעות זו (כמו שמכנה זאת רבי נחמן מברסלב), הרי שהוא צריך יותר את התזכורות, את אותם מצוות שמזכירות לו את העולם הבא (העולם הבא במובן של העולם העמוק, לאו דווקא העולם שבא אחרי המוות). כך שאדם עשיר יותר (שוקע יותר בעולם החומר) חייב במצוות שתפקידן להזכיר לו את המהות האמיתי בעולם, מפקד צבאי המצוות אחרות והמלך חייב במצוות המרובות מכולם, עד כדי כתיבת ספר תורה שהולך איתו לכל מקום... לא לשכוח אף פעם את המהות האמיתית של היקום.

על פי האמור הכיוון שלי ברור. טענתי היא שמבנה הנפש של הנשים מצריך פחות את הקשירה הזו, הן יותר חשות את הצד הרוחני של העולם, את אפסותם של הכוח, הכבוד וכדומה (גם הן צריכות לשפר, שלא תבינו לא נכון. אולם המוכנות הטבעית של בנות בזמן הלידה היא רכה יותר, רוחנית יותר. אחר כך מתערב העולם ופוגם מאוד ברוחניות הטבעית הזו, והנערות מנסות לחכות את העולם הגברי שסביבן, כך שבסופו של דבר הנשים מתרחקות מאוד מהמקור בנידון דנן). מכיוון שכך, הן גם זקוקות לפחות מצוות, כמו שבצק שמתחיל נכון יותר מצריך פחות עיבוד. ומאלה מצוות פוטרת אותן התורה? מהמצוות הקושרות את כל העולמות, ממצוות שכל מהותן היא קשר, חיבור בין הגשמי לרוחני... מכיוון שחיבור זה הוא טבעי אצלן, זורם יותר ופנימי יותר.

מצוות הלא תעשה נועדו להגן על האדם מהרוע, מהבעייתיות של העולם ובזמן שאדם לא שומר עליהן הרי שהוא יכול, די בקלות, לשקוע במדמנה העולמית, ולהגנה זו זקוקות גם הבנות שבחבורה... ולכן הן חייבות במצוות לא תעשה בדיוק כמו הגברים, שהרי גם הן "מועדות" לקלקול וגם להן יש יצרים היכולים לפרוץ בסיוע העבירות החמורות של הלא תעשה. אולם ב"עולם של הקשירה", של השיתוף בין כאן לשם, בין למעלה ללמטה- שם הנשים זקוקות לפחות "מחברים" ולכן הן יכולות להיות פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן.

להבהרה: בשיעור זה, כמו פעמים רבות, אנו נוגעים בעניינים עמוקים לאין חקר. אין לי כוונה להסביר את הדברים עד למלוא עומקם (ואין לי גם יומרות להבין אותם עד סוף), אולם אני עושה מאמצים, בעניותי, לקרב את הדברים אל השכל ולפתוח פתח להבנה של התהליכים הללו. כל טעות יש לתלות בי ולא בדברים עצמם, כמובן.אחד הנושאים הבולטים שבו יש הבדל בין גברים לנשים ביהדות הוא נושא הפטור שיש לנשים מחלק מן המצוות. הנשים פטורות, על פי המשנה בקידושין, מ"מצות עשה שהזמן גמרא" ופטור זה נתפס על ידי נשים רבות (וגם על ידי גברים) כסימן לחוסר השוויון שבין נשים לגברים ביהדות. הנשים לא רק שאינן "נהנות" מן הפטור הזה, אלא שהן גם מרגישות שיש בדבר העדפה של הגברים ושהתורה "מחשיבה אותן פחות" ולכן היא פוטרת אותן מ"עול כבד מידי". מדוע באמת פוטרת התורה את הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן (ומיד נראה שנשים פטורות ממצוות נוספות)? מדוע שיהיה הבדל ברמת החיוב בין בני המינים השונים? ומה זה מלמד על היחס לנשים בתורה?

בתור שלב ראשון חשוב להגדיר את המצוות שנשים פטורות מהן, בעניין זה יש בלבול גדול ולדעתי גם טעות לא קטנה. לאחר שנגדיר את המצוות הללו נוכל לגשת, ביתר בטחה, לבירור הסיבות הפנימיות של פטור זה, ואולי (נאמר זאת כבר עכשיו!) לבירור החיוב של גברים במצוות אלו? כלומר, הרי ניתן להגדיר את השאלה משני צדדים, האם "גברים חייבים ביותר מצוות" או ש"נשים פטורות מחלקן"?

כפי שכבר אמרתי (בעצם, כתבתי, אבל סגנון הכתיבה שלי דומה מאוד לסגנון בו אני מדבר...) המקור לפטור הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמא הוא המשנה בקידושין. הגמרא שם דנה במשנה ולומדת כדלהלן (המשנה נמצאת בקידושין כט והגמרא בדף לג):
"כל מצות עשה שהזמן גרמא וכו'. ת"ר: איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא? סוכה, ולולב, שופר, וציצית,
ותפילין; ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא? מזוזה, מעקה, אבידה, ושילוח הקן..."

הראשונים במקום דנים בשאלה האם הגמרא הביאה את כל מצוות העשה שהזמן גרמן שנשים פטורות או שיש מצוות שהגמרא לא מנתה, והם מגיעים למסקנה שיש רק עוד מצווה אחת שלא הובאה בגמרא, והיא מצוות ראיה (המצווה להגיע לבית המקדש שלוש פעמים בשנה). עובדה זו היא עובדה מדהימה ! כל פטור הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, כל אותן מצוות מפורסמות שנשים אינן חייבות לשמור, הן שש מצוות בלבד: סוכה, לולב, שופר, ציצית, תפילין וראיה. ועוד, לגבי מצוות ציצית ותפילין יש מחלוקת בגמרא האם מדובר על מצוות עשה שהזמן גרמן. אומנם צריך להוסיף למצוות אלה את פטור הנשים מתלמוד תורה, פריה ורביה ופדיון הבן, אולם סך כל המצוות אינו עולה על עשר. נשים פטורות מעשר מצוות מתוך 613! נתון זה אומנם אינו יכול לגרוע מהצורך שלנו להבין את העניין אולם הוא מקטין מאוד את עוצמת השאלה, שכן יותר "הגיוני" להבין שיכול להיות שנשים תהיה פטורות מחלק קטן כל כך של המצוות.

כאשר אנו חושבים על פטור נשים ממצוות אנו בדרך כלל (גם אני, עד שבררתי את הסוגיה הזו לעומק) סבורים שישנם עשרות מצוות שנשים אינן חייבות לקיים ונדמה לנו שיש חייץ בלתי ניתן לגישור בין גברים לנשים בעניין זה, אולם כאשר מבינים שמדובר בתשע (פחות משני אחוזים) מצוות, הרי שאנו יכולים להתחיל ולהבין שלא מדובר בחייץ, אלא אולי בסיבה עמוקה הקשורה לגברים ונשים.

כעת מה שנותר הוא לנסות ולנתח את ההבדל עצמו, כאשר אני מקדים ואומר שמכאן ואילך מדובר על סברות פרטיות שלי ולאו דווקא על דברים המבוססים על דברים קדומים יותר. הגישה שבה אנסה לנקוט היא לנתח את המצוות שבהן מדובר, הדברים הקושרים אותן ואת הקשר בין העומק המשותף שלהן לאופי של בני שני המינים.

הביטוי "סוכה, לולב ושופר" מופיע בחז"ל מספר פעמים, ותמיד בהקשר אחד. חכמים מונים את הדוגמאות הללו כ"תשמישי מצווה", להבדיל מ"תשמישי קדושה". תשמישי קדושה הם חפצים ההופכים לקודש בעצמם, כגון: תפילין וספר תורה. חפצים אלו הופכים מחול (עור של בהמה) לקודש ומקבלים קדושה שאינה עוברת (ולכן הם צריכים גניזה כשהם מתבלים). לעומת זאת תשמישי מצווה הם חפצים המשמשים למצווה, אולם אינם מקבלים "קדושה" ממש, הם צורך כדי לקיים מצווה, אולם הם אינם מצווה בעצמם.

כעת, הדוגמאות הברורות ביותר שנוקטת הגמרא הם שלושת הדברים הללו: סוכה, לולב ושופר (מצוות ראיה הגמרא אינה מונה, ואילו לגבי ציצית ותפילין יש מחלוקת בין האמוראים), העובדה שהגמרא מונה דווקא את שלושת הדברים הללו מלמדת, לעניות דעתי, על הכיוון של המצוות הללו. מצוות אלו הן בעלות אופי מיוחד מאוד של שיתוף הכוחות בעולם לצורך קיום המצווה- הרוח (המצווה), החלק הגשמי (תשמישי המצווה עצמם) והזמן. כל ה"כוחות", או במילים אחרות כל המרכיבים שבונים את העולם, משתתפים במצווה. האדם לוקח דבר גשמי, בזמן מסויים והופך אותו למצווה. לא תמיד אפשר להפוך את החפץ למצווה, רק


בזמנים מסויימים הלולב נחשב כמצווה והסוכה "קדושה". להבדיל מ"תשמישי קדושה", הקדושה חלה על תשמישי המצווה רק בזמנים מאוד מסויימים. יום לפני או יום אחרי- אין שום משמעות לנטילת לולב או לישיבה בסוכה.
על פי ניתוח זה אני רוצה לטעון שהמשותף בין מצוות העשה שנשים פטורות מהן הוא הצורך בהגדרת הזמן כדי לקיים את המצווה. מדובר במצוות "עשה", מצוות המצריכות לקיחת חפץ מעשי והפיכתו לתשמיש מצווה, אולם בתנאי של זמן מסויים, כשאין טעם לנטילתו של החפץ בזמנים אחרים.

מניתוח האופי של נשים וגברים (באופן כללי, כמובן, אין לנו יכולת להקיף את כל הדוגמאות כולן) אנו יכולים ללמוד שיש הבדל מהותי בגישה לצד המעשי של העולם. בעוד שגברים מחלקים בדרך כלל בין הצד המעשי לצד התיאורטי, נשים פעמים רבות נוטות לנסות ולהגשים באופן מעשי יותר את הצד הרוחני של החיים. פעמים רבות בעל יכול לחזור מהעבודה ולטעון: "זהו, נמאס לי, מחר אני עוזב את העבודה הזו" או "מחר עוברים דירה, נמאס לי מהשכנים", וכאשר הוא טוען את הטענה הזו (שתיאורטית היא נכונה לגביו) הוא אינו מתכוון כלל לצד מעשי (מה, הוא השתגע לעזוב מחר את העבודה?). אולם לגבי האשה הדבר פעמים רבות הוא תדהמה גדולה: "ומה נעשה? ואיך נחיה בלי משכורת?" וכדומה. התרגום של הצד התיאורטי הוא ישיר יותר לעולם המעשה, וההשפעה של הצד הרוחני שבחיים על הצד המעשי היא גדולה יותר.
לתופעה זו פנים רבות: נשים מחפשות פעמים רבות את היופי הפנימי והחיצוני, לקשט וליפות דברים, בעוד שגברים יסתפקו בפונקציונאליות שלהם.
נשים לוקחות פעמים רבות תפקידים עם אחריות (כמו ניהול בית ספר לדוגמא, תשאלו מורים שעבדו אצל מנהלת) ברצינות גבוהה יותר מגברים, כי הגברים יכולים לחלק בין האידיאל לבין המעשה בעוד שנשים רוצות להגשים בעולם את השאיפות הרוחניות הגדולות. וכדומה ...

המרחק בין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי אצל נשים הוא קטן יותר מזה שאצל הגברים, והן פעמים רבות קושרות קשר רוחני, עמוק ונפשי במקום שגבר היה מסתפק בסממנים חיצוניים.

זו, לעניות דעתי, הסיבה לפטור הנשים מהמצוות שאותן מנינו למעלה. אחת המטרות של המצוות היא ללא ספק הצורך לחנך את האדם בקשר שבין העולם המעשי לעולם הרוחני. האדם נוטה לשקוע די בקלות בעולם הזה ולשכוח את העולם האמיתי, העולם שאחרי הדברים והעולם המהותי יותר שמניע את המציאות. חלק מתפקיד המצוות, פעמים רבות, הוא לעשות חזרה את הקשירה הזו, ללמד את האנושות את החשיבות של העולם העליון יותר והמהות הפנימית של העולם הזה. על ידי השימוש המשי שאנו עושים בעולם הזה, כדי לקיים את המצווה, אנו לומדים שכל דבר הוא בעצם עמוק יותר, קדוש יותר מכפי שהוא נראה כלפי- עד כדי כך שהוא יכול לשמש ולהפוך למצווה בעצמו. כך מלמדות אותנו המצוות על המבנה עמוק של העולם ועל הצד הפנימי של כל דבר בהוויה. הצורך הזה הוא לכל אדם, כי כולנו נוטים לשכוח את הצדדים האמיתיים (הפנימיים) של ההוויה כולה. אולם ברור שככל שהאדם מועד יותר לשקוע בעולם הזה, ולחשוב שהעולם הזה הוא המציאות כולה, ככל שהאדם מועד יותר לטעות זו (כמו שמכנה זאת רבי נחמן מברסלב), הרי שהוא צריך יותר את התזכורות, את אותם מצוות שמזכירות לו את העולם הבא (העולם הבא במובן של העולם העמוק, לאו דווקא העולם שבא אחרי המוות). כך שאדם עשיר יותר (שוקע יותר בעולם החומר) חייב במצוות שתפקידן להזכיר לו את המהות האמיתי בעולם, מפקד צבאי המצוות אחרות והמלך חייב במצוות המרובות מכולם, עד כדי כתיבת ספר תורה שהולך איתו לכל מקום... לא לשכוח אף פעם את המהות האמיתית של היקום.

על פי האמור הכיוון שלי ברור. טענתי היא שמבנה הנפש של הנשים מצריך פחות את הקשירה הזו, הן יותר חשות את הצד הרוחני של העולם, את אפסותם של הכוח, הכבוד וכדומה (גם הן צריכות לשפר, שלא תבינו לא נכון. אולם המוכנות הטבעית של בנות בזמן הלידה היא רכה יותר, רוחנית יותר. אחר כך מתערב העולם ופוגם מאוד ברוחניות הטבעית הזו, והנערות מנסות לחכות את העולם הגברי שסביבן, כך שבסופו של דבר הנשים מתרחקות מאוד מהמקור בנידון דנן). מכיוון שכך, הן גם זקוקות לפחות מצוות, כמו שבצק שמתחיל נכון יותר מצריך פחות עיבוד. ומאלה מצוות פוטרת אותן התורה? מהמצוות הקושרות את כל העולמות, ממצוות שכל מהותן היא קשר, חיבור בין הגשמי לרוחני... מכיוון שחיבור זה הוא טבעי אצלן, זורם יותר ופנימי יותר.

מצוות הלא תעשה נועדו להגן על האדם מהרוע, מהבעייתיות של העולם ובזמן שאדם לא שומר עליהן הרי שהוא יכול, די בקלות, לשקוע במדמנה העולמית, ולהגנה זו זקוקות גם הבנות שבחבורה... ולכן הן חייבות במצוות לא תעשה בדיוק כמו הגברים, שהרי גם הן "מועדות" לקלקול וגם להן יש יצרים היכולים לפרוץ בסיוע העבירות החמורות של הלא תעשה. אולם ב"עולם של הקשירה", של השיתוף בין כאן לשם, בין למעלה ללמטה- שם הנשים זקוקות לפחות "מחברים" ולכן הן יכולות להיות פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן.

להבהרה: בשיעור זה, כמו פעמים רבות, אנו נוגעים בעניינים עמוקים לאין חקר. אין לי כוונה להסביר את הדברים עד למלוא עומקם (ואין לי גם יומרות להבין אותם עד סוף), אולם אני עושה מאמצים, בעניותי, לקרב את הדברים אל השכל ולפתוח פתח להבנה של התהליכים הללו. כל טעות יש לתלות בי ולא בדברים עצמם, כמובן.